באחד הטיולים ביקרתי ב"עולם המים" ומצאתי את עצמי מתבוננת זמן ממושך באקווריום ענקי של דגים. ראיתי דגים שונים ומגוונים בצבעים, בגודל, בצורה. היו דגים ששחו בקבוצות וכולם נראו דומים. היו כאלו שהתרחקו מהלהקה, ואחרי שניסו את עצמם במרחק, חזרו לקבוצתם. היו דגים מאוד צבעוניים ומושכים עין ותהיתי האם הם מודעים לצבעוניות של עצמם. היו גם דגים ששחו לבד. האם בחרו להתבודד? הטיול התרחש לקראת סוף החופש הגדול, רגע לפני שילדים חוזרים לבתי ספר ונכנסים חזרה לאקווריום החברתי. חשבתי עד כמה זה לא פשוט להיות חלק מקבוצה וגם לשמור על ייחודיות. לא כל אחד יודע להחליט איזה דג הוא רוצה להיות: האם מאוד צבעוני ובולט, האם ארצה להיות בלהקה שרבים נראים דומה וכך פחות ישימו לב אלי, האם ארצה להתחבר למספר קטן של דגים, האם אחליט שטוב לי כמו שאני, האם ארצה להיות מנהיג הלהקה. מה נדרש ממני כדי לתפוס את מקומי בקבוצה? לאלו כישורים ותכונות אני זקוק? שאלות אלו ונוספות מעסיקות את רוב המתבגרים. כולנו רוצים שיהיו לידינו חברים אמתיים ורוצים להרגיש טוב בחברה.

רכישת מיומנויות חברתיות היא תהליך אשר מתחיל עם האינטראקציות הראשוניות בין ההורה לתינוק, מתפתח בגיל הרך, משתכלל בגילאי ההתבגרות והבגרות המוקדמת וממשיך להתפתח באופן דינמי לאורך כל החיים.

בגיל ההתבגרות קשרים חברתיים תופסים מקום מרכזי בחיי המתבגר וקבוצת השווים מהווה מקור לתמיכה ועזרה, מקור להשוואה ועיצוב של נורמות התנהגותיות.

בלוס (1979) טוען שגיל ההתבגרות מתאפיין בשתי משימות עיקריות – היפרדות ואינדיבידואציה. היפרדות משמעותה היפרדות רגשית. הדגש הוא על יכולת המתבגר להפריד את התלות הילדותית בהוריו ובמשפחתו ובהקבלה על יכולתו ליצור קשרים משמעותיים עם קבוצת בני גילו. קבוצת השווים עוזרת למתבגר לרכוש את זהותו החברתית, האישית, והמינית כמבוגר.

חשיבותה של השייכות לקבוצת בני השווים עולה בגיל ההתבגרות בד בבד עם תחילתו של תהליך

ההיפרדות מההורים, הטומן בחובו ירידה בעוצמת הקשר ובהשפעה של ההורים על ילדיהם.

הקבוצה שאליה משתייכים המתבגרים מסייעת להם לבסס ולברר את זהותם העצמית באמצעות

שאלות כמו: "מי אני? לאן אני שייך? במה אני ייחודי? במה אני שונה מהאחר?". קבוצת השווים מאפשרת למתבגר הזדהויות, התנסויות חדשות, הרגשת שייכות.

קבוצת השווים מהווה עבור המתבגרים מודל – המתבגרים מוצאים בקבוצת הגיל דגם שאותו הם יכולים לחקות: דפוסי ערכים והתנהגות של גבריות/נשיות, יופי-כיעור, לבוש, דפוסי בילוי, מוסריות, יחסי הורים ועוד. היא מציעה טיפוסים שונים של חברים ושל דפוסים שונים של חברות, אשר מהם ניתן לבחור את אלה שימלאו צרכים שונים בזמנים שונים.

סלמון (1980) כותב שחברות עם בני אותו גיל תורמת תרומה משמעותית לגיבוש זהותו של המתבגר, התנסות קרובה בקשר עם חבר או עם חברה מסייעת למתבגר או למתבגרת להכיר את יכולותיהם האישיות ולארגן את התנהגותם כדי להיות אחראים כלפי עצמם. כמו כן, עשויה להתפתח יכולתם להכיר בייחודיות שלהם בהשוואה לאחרים והיכולת להכיר בשוני אצל אחרים ולקבל אותם בהבנה. מצב זה יכול לסייע לפיתוח האינדיבידואציה ונוסף לכך, קשר אינטימי עם חבר קרוב יכול לשמש מודל ליחסים קרובים בעתיד .

המתבגרים  שואפים להתפתח, לגבש זהות ולהתנער מהתלות במבוגרים.  על מנת להצליח במשימת העצמאות, עליהם לא רק לקבל את הסביבה המאפשרת מן החוץ, אלא גם לצלוח ביישוב המאבק הפנימי.  גם החברים שלהם עסוקים בכך. יש להם הרגשה שאנו, המבוגרים, לא מבינים אותם ולעתים הם צודקים. הם מצפים שיכירו שהם אינם עוד ילדים וידעו לכבד את דרישתם לאוטונומיה ולא יתערבו בתחומים מסוימים הקשורים לעיצוב זהותם.  כך, למשל, רוב המתגרים מבקשים שלא נתערב בנושאים שקשורים להופעתם החיצונית, מקפידים על פרטיות (תולים שלטים של אין כניסה לחדר), מבקשים שלא נתערב ביחסיהם ובבחירתם של החברים. יחד עם זאת לפעמים כן רוצים לשמוע את דעתנו ומצפים לתמיכה כשמבקשים אותה.

לפעמים הורים פונים לטיפול כי מרגישים שילדיהם לא מקובל. המונח "לא מקובל" מתייחס בדרך כלל לאחד משני מצבים: מצב חמור של בידוד חברתי, דחייה, הצקות או חרם ומצב חמור פחות בו הילד אינו מקובל ואינו נמצא בראש ההיררכיה החברתית, אך אינו סובל מדחייה. אם ילד חווה מצוקה רגשית, נמנע לחלוטין מחברה וחש מצוקה בגלל העדר חברים, הוא בהחלט זקוק לעזרה. 

אך לא פעם אני שומעת את דאגת ההורים שילדיהם שעות מתבודד בחדרו, שיש לו חברים בודדים, יש תחומי עניין, אך הוא לא מלך הכיתה ולא מוקף בחברים רבים. כאן חשוב לבדוק של מי הקושי, מי סובל מהמעמד החברתי של הילד. כך למשל, אם בילדותינו היינו מוקפים חברים אנו יכולים לחשוב שהילד שלנו אומלל אם אין לו חברים רבים, או אם סבלנו מדחייה חברתית, באופן טבעי נרצה שילדינו יהיה מקובל וחברותי. חשוב לזהות את הנטיות הטבעיות של הילד ולאפשר לו ליצור קשרים, אך לא לכפות עליו צורך שאינו שלו אלא של הוריו בלבד. חשוב לכבד גם את הרצון של ילד להיות עם עצמו ולא לדחוף אותו לבלות רוב הזמן עם החברים אם אינו מעוניין בכך. ישנם ילדים שמרגישים מסופקים שיש להם חבר או שניים קרובים והם אינם זקוקים לחברים רבים. לכן חשוב לבדוק עם הילד מה הוא מרגיש לגבי מצבו החברתי ולסייע לו במידת הצורך. לפעמים נעזור לילדינו להרחיב את קשריו ולפעמים נעזור לו לקחת בפרופורציה גם זה שאינו מלך הכיתה. חשוב להדגיש את הישגיו החברתיים וכישורים אחרים כדי לעזור לילדינו לבנות דימוי עצמי חיובי.

במידה וחוסר מקובלות נובע מקושי בהפנמת מיומנויות חברתיות, אם ילד סובל מקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, ניהול של קונפליקטים, במידה והוא שתלטן או ביישן באופן שפוגע בהשתלבותו החברתית, כדאי לפנות לעזרה מקצועית.

ובחזרה לאקווריום. איזה דג בו אתם, בני זוגכם, ילדיכם?

ביבליוגרפיה:

Blos, P.  (1979). "Second individuation process". In The Adolescent passage: developmental issues. pp. 141-170. New York: International press

Selman R. (1980), The Growth of Understanding, New York